I Kings 1
Print Friendly

Listen to this chapter in Hebrew:

1  Now king David was old and stricken in years; and they covered him with clothes, but he could get no heat.

א  וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיְכַסֻּהוּ בַּבְּגָדִים וְלֹא יִחַם לוֹ.

2  Wherefore his servants said unto him: ‘Let there be sought for my lord the king a young virgin; and let her stand before the king, and be a companion unto him; and let her lie in thy bosom, that my lord the king may get heat.’

ב  וַיֹּאמְרוּ לוֹ עֲבָדָיו יְבַקְשׁוּ לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ נַעֲרָה בְתוּלָה וְעָמְדָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וּתְהִי לוֹ סֹכֶנֶת וְשָׁכְבָה בְחֵיקֶךָ וְחַם לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ.

3  So they sought for a fair damsel throughout all the borders of Yisrael, and found Abishag the Shunammite, and brought her to the king.

ג  וַיְבַקְשׁוּ נַעֲרָה יָפָה בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל וַיִּמְצְאוּ אֶת אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית וַיָּבִאוּ אֹתָהּ לַמֶּלֶךְ.

4  And the damsel was very fair; and she became a companion unto the king, and ministered to him; but the king knew her not.

ד  וְהַנַּעֲרָה יָפָה עַד מְאֹד וַתְּהִי לַמֶּלֶךְ סֹכֶנֶת וַתְּשָׁרְתֵהוּ וְהַמֶּלֶךְ לֹא יְדָעָהּ.

5  Now Adoniyahu the son of Haggith exalted himself, saying: ‘I will be king’; and he prepared him chariots and horsemen, and fifty men to run before him.

ה  וַאֲדֹנִיָּה בֶן חַגִּית מִתְנַשֵּׂא לֵאמֹר אֲנִי אֶמְלֹךְ וַיַּעַשׂ לוֹ רֶכֶב וּפָרָשִׁים וַחֲמִשִּׁים אִישׁ רָצִים לְפָנָיו.

6  And his father had not grieved him all his life in saying: ‘Why hast thou done so?’ and he was also a very goodly man; and he was born after Absalom.

ו  וְלֹא עֲצָבוֹ אָבִיו מִיָּמָיו לֵאמֹר מַדּוּעַ כָּכָה עָשִׂיתָ וְגַם הוּא טוֹב תֹּאַר מְאֹד וְאֹתוֹ יָלְדָה אַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם.

7  And he conferred with Yoav the son of Zeruiah, and with Abiathar the Kohen; and they following Adoniyahu helped him.

ז  וַיִּהְיוּ דְבָרָיו עִם יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה וְעִם אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן וַיַּעְזְרוּ אַחֲרֵי אֲדֹנִיָּה.

8  But Zadok the Kohen, and Benaiah the son of Jehoiada, and Natan the Navi, and Shimi, and Rei, and the mighty men that belonged to David, were not with Adoniyahu.

ח  וְצָדוֹק הַכֹּהֵן וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע וְנָתָן הַנָּבִיא וְשִׁמְעִי וְרֵעִי וְהַגִּבּוֹרִים אֲשֶׁר לְדָוִד לֹא הָיוּ עִם אֲדֹנִיָּהוּ.

9  And Adoniyahu slew sheep and oxen and fatlings by the stone of Zoheleth, which is beside En-rogel; and he called all his brethren the king’s sons, and all the men of Yehuda the king’s servants;

ט  וַיִּזְבַּח אֲדֹנִיָּהוּ צֹאן וּבָקָר וּמְרִיא עִם אֶבֶן הַזֹּחֶלֶת אֲשֶׁר אֵצֶל עֵין רֹגֵל וַיִּקְרָא אֶת כָּל אֶחָיו בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וּלְכָל אַנְשֵׁי יְהוּדָה עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ.

10  but Natan the Navi, and Benaiah, and the mighty men, and Shlomo his brother, he called not.

י  וְאֶת נָתָן הַנָּבִיא וּבְנָיָהוּ וְאֶת הַגִּבּוֹרִים וְאֶת שְׁלֹמֹה אָחִיו לֹא קָרָא.

11  Then Natan spoke unto Batsheva the mother of Shlomo, saying: ‘Hast thou not heard that Adoniyahu the son of Haggith doth reign, and David our lord knoweth it not?

יא  וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל בַּת שֶׁבַע אֵם שְׁלֹמֹה לֵאמֹר הֲלוֹא שָׁמַעַתְּ כִּי מָלַךְ אֲדֹנִיָּהוּ בֶן חַגִּית וַאֲדֹנֵינוּ דָוִד לֹא יָדָע.

12  Now therefore come, let me, I pray thee, give thee counsel, that thou mayest save thine own life, and the life of thy son Shlomo.

יב  וְעַתָּה לְכִי אִיעָצֵךְ נָא עֵצָה וּמַלְּטִי אֶת נַפְשֵׁךְ וְאֶת נֶפֶשׁ בְּנֵךְ שְׁלֹמֹה.

13  Go and get thee in unto king David, and say unto him: Didst not thou, my lord, O king, swear unto thy handmaid, saying: Assuredly Shlomo thy son shall reign after me, and he shall sit upon my throne? why then doth Adoniyahu reign?

יג  לְכִי וּבֹאִי אֶל הַמֶּלֶךְ דָּוִד וְאָמַרְתְּ אֵלָיו הֲלֹא אַתָּה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲמָתְךָ לֵאמֹר כִּי שְׁלֹמֹה בְנֵךְ יִמְלֹךְ אַחֲרַי וְהוּא יֵשֵׁב עַל כִּסְאִי וּמַדּוּעַ מָלַךְ אֲדֹנִיָּהוּ.

14  Behold, while thou yet talkest there with the king, I also will come in after thee, and confirm thy words.’

יד  הִנֵּה עוֹדָךְ מְדַבֶּרֶת שָׁם עִם הַמֶּלֶךְ וַאֲנִי אָבוֹא אַחֲרַיִךְ וּמִלֵּאתִי אֶת דְּבָרָיִךְ.

15  And Batsheva went in unto the king into the chamber.—Now the king was very old; and Abishag the Shunammite ministered unto the king.—

טו  וַתָּבֹא בַת שֶׁבַע אֶל הַמֶּלֶךְ הַחַדְרָה וְהַמֶּלֶךְ זָקֵן מְאֹד וַאֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית מְשָׁרַת אֶת הַמֶּלֶךְ.

16  And Batsheva bowed, and prostrated herself unto the king. And the king said: ‘What wouldest thou?’

טז  וַתִּקֹּד בַּת שֶׁבַע וַתִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מַה לָּךְ.

17  And she said unto him: ‘My lord, thou didst swear by Hashem thy God unto thy handmaid: Assuredly Shlomo thy son shall reign after me, and he shall sit upon my throne.

יז  וַתֹּאמֶר לוֹ אֲדֹנִי אַתָּה נִשְׁבַּעְתָּ בַּיהוָה אֱלֹהֶיךָ לַאֲמָתֶךָ כִּי שְׁלֹמֹה בְנֵךְ יִמְלֹךְ אַחֲרָי וְהוּא יֵשֵׁב עַל כִּסְאִי.

18  And now, behold, Adoniyahu reigneth; and thou, my lord the king, knowest it not.

יח  וְעַתָּה הִנֵּה אֲדֹנִיָּה מָלָךְ וְעַתָּה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ לֹא יָדָעְתָּ.

19  And he hath slain oxen and fatlings and sheep in abundance, and hath called all the sons of the king, and Abiathar, the Kohen, and Yoav the captain of the host; but Shlomo thy servant hath he not called.

יט  וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא וְצֹאן לָרֹב וַיִּקְרָא לְכָל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֵן וּלְיֹאָב שַׂר הַצָּבָא וְלִשְׁלֹמֹה עַבְדְּךָ לֹא קָרָא.

20  And thou, my lord the king, the eyes of all Yisrael are upon thee, that thou shouldest tell them who shall sit on the throne of my lord the king after him.

כ  וְאַתָּה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ עֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל עָלֶיךָ לְהַגִּיד לָהֶם מִי יֵשֵׁב עַל כִּסֵּא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אַחֲרָיו.

21  Otherwise it will come to pass, when my lord the king shall sleep with his fathers, that I and my son Shlomo shall be counted offenders.’

כא  וְהָיָה כִּשְׁכַב אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ עִם אֲבֹתָיו וְהָיִיתִי אֲנִי וּבְנִי שְׁלֹמֹה חַטָּאִים.

22  And, lo, while she yet talked with the king, Natan the Navi came in.

כב  וְהִנֵּה עוֹדֶנָּה מְדַבֶּרֶת עִם הַמֶּלֶךְ וְנָתָן הַנָּבִיא בָּא.

23  And they told the king, saying: ‘Behold Natan the Navi.’ And when he was come in before the king, he bowed down before the king with his face to the ground.

כג  וַיַּגִּידוּ לַמֶּלֶךְ לֵאמֹר הִנֵּה נָתָן הַנָּבִיא וַיָּבֹא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ עַל אַפָּיו אָרְצָה.

24  And Natan said: ‘My lord, O king, hast thou said: Adoniyahu shall reign after me, and he shall sit upon my throne?

כד  וַיֹּאמֶר נָתָן אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אַתָּה אָמַרְתָּ אֲדֹנִיָּהוּ יִמְלֹךְ אַחֲרָי וְהוּא יֵשֵׁב עַל כִּסְאִי.

25  For he is gone down this day, and hath slain oxen and fatlings and sheep in abundance, and hath called all the king’s sons, and the captains of the host, and Abiathar the Kohen; and, behold, they eat and drink before him, and say: Long live king Adoniyahu.

כה  כִּי יָרַד הַיּוֹם וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא וְצֹאן לָרֹב וַיִּקְרָא לְכָל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וּלְשָׂרֵי הַצָּבָא וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֵן וְהִנָּם אֹכְלִים וְשֹׁתִים לְפָנָיו וַיֹּאמְרוּ יְחִי הַמֶּלֶךְ אֲדֹנִיָּהוּ.

26  But me, even me thy servant, and Zadok the Kohen, and Benaiah the son of Jehoiada, and thy servant Shlomo hath he not called.

כו  וְלִי אֲנִי עַבְדֶּךָ וּלְצָדֹק הַכֹּהֵן וְלִבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע וְלִשְׁלֹמֹה עַבְדְּךָ לֹא קָרָא.

27  Is this thing done by my lord the king, and thou hast not declared unto thy servant who should sit on the throne of my lord the king after him?’

כז  אִם מֵאֵת אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ נִהְיָה הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא הוֹדַעְתָּ אֶת עבדיך (עַבְדְּךָ) מִי יֵשֵׁב עַל כִּסֵּא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אַחֲרָיו.

28  Then king David answered and said: ‘Call me Batsheva.’ And she came into the king’s presence, and stood before the king.

כח  וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֹּאמֶר קִרְאוּ לִי לְבַת שָׁבַע וַתָּבֹא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וַתַּעֲמֹד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.

29  And the king swore and said: ‘As Hashem liveth, who hath redeemed my soul out of all adversity,

כט  וַיִּשָּׁבַע הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר חַי יְהוָה אֲשֶׁר פָּדָה אֶת נַפְשִׁי מִכָּל צָרָה.

30  verily as I swore unto thee by Hashem, the God of Yisrael, saying: Assuredly Shlomo thy son shall reign after me, and he shall sit upon my throne in my stead; verily so will I do this day.’

ל  כִּי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָךְ בַּיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר כִּי שְׁלֹמֹה בְנֵךְ יִמְלֹךְ אַחֲרַי וְהוּא יֵשֵׁב עַל כִּסְאִי תַּחְתָּי כִּי כֵּן אֶעֱשֶׂה הַיּוֹם הַזֶּה.

31  Then Batsheva bowed with her face to the earth, and prostrated herself to the king, and said: ‘Let my lord king David live for ever.’

va-ti-KOD bat-SHE-va a-PA-yim E-retz va-tish-TA-khu la-ME-lekh va-TO-mer y’-KHEE a-do-NEE ha-ME-lekh da-VID l’-o-LAM

לא  וַתִּקֹּד בַּת שֶׁבַע אַפַּיִם אֶרֶץ וַתִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ וַתֹּאמֶר יְחִי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ דָּוִד לְעֹלָם.

1:31   Let my lord king David live forever

While on his sickbed, King David promises Bath-sheba that their son Solomon will follow him to the throne. Bath-sheba then bows and says “May my master King David live forever.” As all people must one day die, there is a deeper level of meaning to her words than eternal life. King David represents the eternal Jewish monarchy over the nation in the Land of Israel. Bath-sheba is thus praying for the eternity of the People, the Land and the Davidic monarchy of Israel. Her prayers would be answered with the anointing of King Solomon, who solidifies the kingdom and helps it attain the heights of holiness with the building of the Holy Temple in Jerusalem.

1 comment

32  And king David said: ‘Call me Zadok the Kohen, and Natan the Navi, and Benaiah the son of Jehoiada.’ And they came before the king.

לב  וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ דָּוִד קִרְאוּ לִי לְצָדוֹק הַכֹּהֵן וּלְנָתָן הַנָּבִיא וְלִבְנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע וַיָּבֹאוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.

33  And the king said unto them: ‘Take with you the servants of your lord, and cause Shlomo my son to ride upon mine own mule, and bring him down to Gihon.

לג  וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לָהֶם קְחוּ עִמָּכֶם אֶת עַבְדֵי אֲדֹנֵיכֶם וְהִרְכַּבְתֶּם אֶת שְׁלֹמֹה בְנִי עַל הַפִּרְדָּה אֲשֶׁר לִי וְהוֹרַדְתֶּם אֹתוֹ אֶל גִּחוֹן.

34  And let Zadok the Kohen and Natan the Navi anoint him there king over Yisrael; and blow ye with the horn, and say: Long live king Shlomo.

לד  וּמָשַׁח אֹתוֹ שָׁם צָדוֹק הַכֹּהֵן וְנָתָן הַנָּבִיא לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וּתְקַעְתֶּם בַּשּׁוֹפָר וַאֲמַרְתֶּם יְחִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה.

35  Then ye shall come up after him, and he shall come and sit upon my throne; for he shall be king in my stead; and I have appointed him to be prince over Yisrael and over Yehuda.’

לה  וַעֲלִיתֶם אַחֲרָיו וּבָא וְיָשַׁב עַל כִּסְאִי וְהוּא יִמְלֹךְ תַּחְתָּי וְאֹתוֹ צִוִּיתִי לִהְיוֹת נָגִיד עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל יְהוּדָה.

36  And Benaiah the son of Jehoiada answered the king, and said: ‘Amen; so say Hashem, the God of my lord the king.

לו  וַיַּעַן בְּנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר אָמֵן כֵּן יֹאמַר יְהוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ.

37  As Hashem hath been with my lord the king, even so be He with Shlomo, and make his throne greater than the throne of my lord king David.’

לז  כַּאֲשֶׁר הָיָה יְהוָה עִם אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כֵּן יהי (יִהְיֶה) עִם שְׁלֹמֹה וִיגַדֵּל אֶת כִּסְאוֹ מִכִּסֵּא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ דָּוִד.

38  So Zadok the Kohen, and Natan the Navi, and Benaiah the son of Jehoiada, and the Cherethites and the Pelethites, went down, and caused Shlomo to ride upon king David’s mule, and brought him to Gihon.

לח  וַיֵּרֶד צָדוֹק הַכֹּהֵן וְנָתָן הַנָּבִיא וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע וְהַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי וַיַּרְכִּבוּ אֶת שְׁלֹמֹה עַל פִּרְדַּת הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֹּלִכוּ אֹתוֹ עַל גִּחוֹן.

39  And Zadok the Kohen took the horn of oil out of the Tent, and anointed Shlomo. And they blew the ram’s horn; and all the people said: ‘Long live king Shlomo.’

לט  וַיִּקַּח צָדוֹק הַכֹּהֵן אֶת קֶרֶן הַשֶּׁמֶן מִן הָאֹהֶל וַיִּמְשַׁח אֶת שְׁלֹמֹה וַיִּתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָר וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעָם יְחִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה.

40  And all the people came up after him, and the people piped with pipes, and rejoiced with great joy, so that the earth rent with the sound of them.

מ  וַיַּעֲלוּ כָל הָעָם אַחֲרָיו וְהָעָם מְחַלְּלִים בַּחֲלִלִים וּשְׂמֵחִים שִׂמְחָה גְדוֹלָה וַתִּבָּקַע הָאָרֶץ בְּקוֹלָם.

41  And Adoniyahu and all the guests that were with him heard it as they had made an end of eating. And when Yoav heard the sound of the horn, he said: ‘Wherefore is this noise of the city being in an uproar?’

מא  וַיִּשְׁמַע אֲדֹנִיָּהוּ וְכָל הַקְּרֻאִים אֲשֶׁר אִתּוֹ וְהֵם כִּלּוּ לֶאֱכֹל וַיִּשְׁמַע יוֹאָב אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר וַיֹּאמֶר מַדּוּעַ קוֹל הַקִּרְיָה הוֹמָה.

42  While he yet spoke, behold, Jonathan the son of Abiathar the Kohen came; and Adoniyahu said: ‘Come in; for thou art a worthy man, and bringest good tidings.’

מב  עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר וְהִנֵּה יוֹנָתָן בֶּן אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן בָּא וַיֹּאמֶר אֲדֹנִיָּהוּ בֹּא כִּי אִישׁ חַיִל אַתָּה וְטוֹב תְּבַשֵּׂר.

43  And Jonathan answered and said to Adoniyahu: ‘Verily our lord king David hath made Shlomo king.

מג  וַיַּעַן יוֹנָתָן וַיֹּאמֶר לַאֲדֹנִיָּהוּ אֲבָל אֲדֹנֵינוּ הַמֶּלֶךְ דָּוִד הִמְלִיךְ אֶת שְׁלֹמֹה.

44  And the king hath sent with him Zadok the Kohen, and Natan the Navi, and Benaiah the son of Jehoiada, and the Cherethites and the Pelethites, and they have caused him to ride upon the king’s mule.

מד  וַיִּשְׁלַח אִתּוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת צָדוֹק הַכֹּהֵן וְאֶת נָתָן הַנָּבִיא וּבְנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע וְהַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי וַיַּרְכִּבוּ אֹתוֹ עַל פִּרְדַּת הַמֶּלֶךְ.

45  And Zadok the Kohen and Natan the Navi have anointed him king in Gihon; and they are come up from thence rejoicing, so that the city is in an uproar. This is the noise that ye have heard.

מה  וַיִּמְשְׁחוּ אֹתוֹ צָדוֹק הַכֹּהֵן וְנָתָן הַנָּבִיא לְמֶלֶךְ בְּגִחוֹן וַיַּעֲלוּ מִשָּׁם שְׂמֵחִים וַתֵּהֹם הַקִּרְיָה הוּא הַקּוֹל אֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם.

46  And also Shlomo sitteth on the throne of the kingdom.

מו  וְגַם יָשַׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא הַמְּלוּכָה.

47  And moreover the king’s servants came to bless our lord king David, saying: God make the name of Shlomo better than thy name, and make his throne greater than thy throne; and the king bowed down upon the bed.

מז  וְגַם בָּאוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ לְבָרֵךְ אֶת אֲדֹנֵינוּ הַמֶּלֶךְ דָּוִד לֵאמֹר יֵיטֵב אלהיך (אֱלֹהִים) אֶת שֵׁם שְׁלֹמֹה מִשְּׁמֶךָ וִיגַדֵּל אֶת כִּסְאוֹ מִכִּסְאֶךָ וַיִּשְׁתַּחוּ הַמֶּלֶךְ עַל הַמִּשְׁכָּב.

48  And also thus said the king: Blessed be Hashem, the God of Yisrael, who hath given one to sit on my throne this day, mine eyes even seeing it.’

מח  וְגַם כָּכָה אָמַר הַמֶּלֶךְ בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נָתַן הַיּוֹם יֹשֵׁב עַל כִּסְאִי וְעֵינַי רֹאוֹת.

49  And all the guests of Adoniyahu were afraid, and rose up, and went every man his way.

מט  וַיֶּחֶרְדוּ וַיָּקֻמוּ כָּל הַקְּרֻאִים אֲשֶׁר לַאֲדֹנִיָּהוּ וַיֵּלְכוּ אִישׁ לְדַרְכּוֹ.

50  And Adoniyahu feared because of Shlomo; and he arose, and went, and caught hold on the horns of the Mizbayach.

נ  וַאֲדֹנִיָּהוּ יָרֵא מִפְּנֵי שְׁלֹמֹה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ וַיַּחֲזֵק בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ.

51  And it was told Shlomo, saying: ‘Behold, Adoniyahu feareth king Shlomo; for, lo, he hath laid hold on the horns of the Mizbayach, saying: Let king Shlomo swear unto me first of all that he will not slay his servant with the sword.’

נא  וַיֻּגַּד לִשְׁלֹמֹה לֵאמֹר הִנֵּה אֲדֹנִיָּהוּ יָרֵא אֶת הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וְהִנֵּה אָחַז בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ לֵאמֹר יִשָּׁבַע לִי כַיּוֹם הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אִם יָמִית אֶת עַבְדּוֹ בֶּחָרֶב.

52  And Shlomo said: ‘If he shall show himself a worthy man, there shall not a hair of him fall to the earth; but if wickedness be found in him, he shall die.’

נב  וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה אִם יִהְיֶה לְבֶן חַיִל לֹא יִפֹּל מִשַּׂעֲרָתוֹ אָרְצָה וְאִם רָעָה תִמָּצֵא בוֹ וָמֵת.

53  So king Shlomo sent, and they brought him down from the Mizbayach. And he came and prostrated himself before king Shlomo; and Shlomo said unto him: ‘Go to thy house.’

נג  וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַיּוֹרִדֻהוּ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וַיָּבֹא וַיִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁלֹמֹה לֵךְ לְבֵיתֶךָ.

Please login to get access to the quiz
I Kings 2

No Comments

The comments below do not necessarily reflect the beliefs and opinions of The Israel Bible™.

Post a Reply

 

I Kings 1